פרופ' ויינשטוק-רוזין היא מדענית בעלת שם עולמי, הידועה במחקרה פורץ הדרך בתחום הנוירופרמקולוגיה. היא ידועה בעיקר כממציאת אקסלון, אחת התרופות הראשונות שפותחו לטיפול באלצהיימר, עליה קיבלה את פרס המכון האמריקאי להזדקנות בשנת 2000. עבודתה החלוצית קידמה את ההבנה של הניוון הנוירולוגי, השפעת הלחץ הפרום-לידתי על התנהגות והתפתחות, והמנגנונים העומדים בבסיס יתר לחץ דם.
פרופ' ויינשטוק-רוזין נולדה באוסטריה בשנת 1935 וברחה עם הוריה ואחיה לאנגליה בשנת 1939 כדי להימנע מרדיפות הנאצים. המסע יוצא הדופן שלה, מפליטה צעירה לאחת המדעניות המובילות בישראל, מגלם אומץ, נחישות ומסירות לכל החיים לשיפור בריאות האדם.
היא למדה באוניברסיטת לונדון, שם קיבלה דוקטורט בפרמקולוגיה, והחלה את הקריירה האקדמית שלה כמרצה בבית הספר לרפואה של בית החולים סנט מרי.
עם עלייתה לישראל מונתה לראש המחלקה לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר שבתון במכון הלאומי לבריאות של ארה"ב, הצטרפה לאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1977, שם עמדה מאוחר יותר בראש המחלקה לפרמקולוגיה.
כהוקרה על תרומתה העצומה למדעי הרפואה, הוענק לה פרס ישראל למחקר רפואי בשנת 2014. כיום, מחקרה ממשיך להתמקד בפיתוח טיפולים חדשים למניעת מחלת אלצהיימר ופיברוזיס במצבים בריאותיים וכבדיים.
כיום, היא גרה בירושלים. היתה נשואה לארנולד ולהם 4 ילדים, 20 נכדים ו-17 נינים – כולם מתגוררים בישראל.
פרופ' מרטה ויינשטוק-רוזין עלתה מלונדון, אנגליה בשנת 1969.